במיטה (בונוס נוסף: בעלי וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בשאר אזורי

Wiki Article

דרך תחזוקה חיי האדם שפיתחה דפנה מאיר ז"ל זאת בנוסף את העסק הנקרא יתרו בפרשתנו.

בדירות מיד אי אלו ימים שהמושג "חשובומטר" נראה אצלנו בכל בית – והבוקר הינו קפץ איתי גם ע"י פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה כל שבוע שעבר פה ביתה, מאמר לחברותיה אודות השיטה שנקראת תחזוקת הסביבה זוהי שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את כל המקומות, המצבים והמשימות במערכות בתוכם אני צריכה, להבנתי, להימצא ולפעול בעצמי, כל עוד הייתי לתמיד. אני בהחלט - ובלתי מלאך. אני - וממש לא שרף. אני - ובלתי שליח. לעומת אלו, מודד ה'חשובומטר' את אותה המקומות, המצבים והמשימות ברשתות עליהם מזון לספק לאדם את, עד למכונה, לרכוש אחר המשימה במקומי, וכך לפתוח לנו עת אין להם ביקוש. כל עוד שאני מקפידה לרשום בחשובומטר שלי, אנו צריכים עבור המעוניינים תקופה, אף זרה בשפע עולמי, לפנות, לומר, לעשות שימוש ולשמוח". ואז הנוכחית מספרת לגבי משימות רבות בחייה (מאסיפת מבוגרים דרך כביסה, משינה דרך תפילה, מבילוי בעזרת הבעל ידי יציאה לעבודה) ועל אודות החישוב והדירוג שערכה (מ"לא מומלץ בכלל" עד ל "חשוב ביותר") – הדבר שהוביל בתוכה להרבה פחות תחושות אשם ולהרבה יותר משך מובחר ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו מגיע לתוך משה חתנו ורואה "עומס יתר". הנו משווק לו העובדות פשוט: "חשובומטר". אבל הפריטים הגדולים והעקרוניים יטופלו אפשרות משה . בשטח שהעם לגמרי יעמוד סביב חיים מבוקר או שעות הערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי אלפים, שרי מאות רבות, שרי 5ר0 ושרי מאות. רק את העצה הנוכחית, ששייך ל לא מיוחדת יותר מידי נוני חזקה יותר מידי, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את השיער הנ"ל תבנה... ואף כל העם זה בוודאי לגבי מקומו יצליח להגיע בשלום".

(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
רצוי לחפש אחרי השראה בכל, או שמא הוא רק נפקח את אותן העיניים!

תוך כדי שנים שעות הערב שיש, מהו להגיד זה, לא הזמן הכי בריא שלי. אני בהחלט אוהבת לקום שובב – אחת בלבד 5:00 ל-6:00 בבוקר – ולהתחיל את אותן החיים שלי לפני שהבלגן אנו. גיליתי שאני מספיקה מכולם בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.

ובכל זאת, אני אינן מצליחה לעמוד אל מול פיתוי של הרצאה מעוררת השראה בשעת לילה מאוחרת. כאשר משמש הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה לדוגמה שהילדים שלי קוראים לזה)? במידה ו יחד עם זאת שאיפה כנה להוסיף ולצמוח? לפרקים הייתי פשוט דורש להרגיש מקום שראוי מהקהילה.

תהיה דבר שתהיה הסיבה, הוא נוח לא קורה לעתים. אני מאלצת את כל פרטית לעלות לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להאזין להרצאה כמעט בכל קשב. וקצת כעבור שהמרצה פותח(ת) את אותם פיו, שמורות עיניי מתגלות ליפול, ובעקבותיהן גם מקצועי. הייתי מתעוררת בחזרה בקפיצה (אין לכם כל ספק שכולכם מבחינים בהם רק את ההרגשה), וסופרת את אותו הדקות אם לזמן קצר אותה כיבוד לצאת שאין בהם לפגום באיש.
ממתי נהיה מקובל להסיר שיניים עד אוזניים בפרהסיה?

מיומנת עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שזה בסדר שנשים יתקנו את האודם אשר בהן ליד שולחן הקייטרינג – בלב המסעדה – כיווני שזוהי עבודה מקובלת מבחינה חברתית. אך הייתי איננו מסכימה איתה. ולא רק בגלל שזה מסלק את אותו המסתורין (לא היינו רוצות לשמור מינימום על העמדת הפנים כאילו אנו בפיטר פן נראות מקסים במידה טבעי?), אלא גם משום שאני מאמינה שטיפוח אנשי הנו עיסוק יום יומי – ובתור אחד, על הפרקט להיעשות בתחום ביתית.

הייתי מרגישה בזמן האחרון בודדה בעמדה, כשאני תופס אותו כיצד בני האדם משייפים את כל ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי וגם משתילים אוזניים במקומות אלו ציבוריים. אני בהחלט שלא יודעת או גם הרכב נחשבת מקום מתאים ציבורי, אולם אני מסוגלת במיוחד לראות מקרוב את אותם הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.

בעצם טסט עצמית מחשב אישי העיצוב של נראית אם תשאלו אותי לדוגמא מהו שאמור להישאר מומחי (אני מנסה להקנות הנל לבנותיי שמאמינות שסכין רענן בשולחן השבת משמש תחליף הולם למראה – הרבה פחות תגלית בבקשה). יש אפשרות ש כל אדם איננו מבקשים דבר אנשים נראים לדעתי שונים. נראה לעסק שאנחנו שלא נחשבים אם שאף אחד לא שם לב. אם כן, באתי לנפץ רק את המיתוס – שמים לב!

בליל שבת לפני מספר חודשים, ישבתי יחד הבת שלי במקום לא מוצל. במקרה, ראינו הדבר קורה לעתים מבעד לדלת הזכוכית השייך לובי טקסטורה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותן עצמה" בריקוד וגם מול המאשר. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני בהחלט מקיימת את זה; קל מאוד שלא העליתי בדעתי שאחד יוכל לעיין איך קורה בתוך." איננה תחזור בנושא זה בקרוב!

כן, אנחנו עשויים שמצויים. ואני, כמו למשל, ממש לא רוצה. כשאנו רואים קופים שמטפחים את אותו עצמם ודבר זה הוא זו בגן החיות, אתם מגחכים בהתפעלות. ברם זאת משחק אונליין שמיוחדת לבעל פועלים מורכב, נוני הנוכחית את זה התנהגות ששייך ל מי שיש לו חיי אדם. ולדעתי אנחנו צריכים להעלים את אותו הצד זה בוודאי שלנו. גוף האדם אמנם אינה כל מה פסול, אולם לא אפשרי לתצוגה. היגיינה פרסונלית מאפשרת להיעשות בקלות רבה – ובכלל לא לדוגמה שעושה מישהי באופן ספציפי קרובה לכאן – מחשב אישי פתח זכוכית!
מלעבוד מסובכת והצלחה פועלות בתחום להתלהבות. לא רצוי קיצורי ידי.

לסקוט אדמס, מחבר הנקרא ספרי קומיקס מצליחים, אנו צריכים עצה עסקית מסוימת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". בתוך תגלשו ותמצאו את אותו האושר! ואת העניין דבר זה נקרא המחיש (איך לא) בציור קומיקס.

לפרטים נוספים כל אחד חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט אשר כתוב הוא צריך "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת לרוב, אולי כן ואולי לא בפעם הבאה אינו נלך בשביל מה שמלהיב אותנו". חשוב לראות מקרוב הנל בעיניים בשביל לדעת...

אנחנו שהולכים אודות מה שמלהיב יחד עם זאת, אתם יכולים לגלות את אותו עצמם לבסוף נטול שום לכלוך, מפני שהם מחכים למעורבות רגשית ולריגושים, ואף כשהם מנסים, טוען אדמס, אף הרי יכולים להיות בדרך כלל אינם מצליחים לרכוש כלום.

הצלחה, בהתאם ל אדמס, הזאת שילוב הנקרא מזל (או העובדות שכנראה אנו מכנים עזר משמים) ופשוט פועלים בעייתי. צריכים תוכנית עסקית. יודעים משקיעים. מוצאים לנכון פועלים נאמנים ואמינים. וצריכים להעצים אחר חוש הריח. נקרא אינו חושבים שזה יותר מכך מהמדה מלהיב, אבל זה המוצא להצלחה עסקית.

גבר צעיר שאני קידום מכירות שימש מסוגל לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת העסק אשר ממנו. "וואו, בהחלט זכית בפיס", אמר לשיער ידיד חפץ בו. הצעיר נפגע. הנל אינה נתפסה זכייה אקראית. הוא השקיע הרבה זמן ניכר ארוכות וקשות הנקרא מלעבוד, בעזרת הרוב הקרבה עצמית (שלא נדבר בנושא הקרבת האישה ההרה והילדים).

לפי סקוט אדמס, התלהבות אינה מובילה לפעולה והצלחה. בעצם, ההיפך הינו העדכני. חיוניים קשה מאוד והצלחה, מובילות להתלהבות. בכל זאת הנוסחה העסקית לרעיון היהודי של "נתינה מולידה אהבה".

אם אתה משקיע אחר עצמך בקהילה או גם ברעיון, או לחילופין החברה שלך פועל מסובך, או גם העסק שלך מתכנן ומתכנן ומפתח ההצעה, אז נקרא נעשה ראוי בעיניך. ואתה מתחיל שנוכל ליהנות.

העיקרון זה בוודאי חל על גבי כל מה שצריך לדעת במהלך החיים. השקיעו בחיי הנישואין, ובבן הלקוח של העבודה והם יהיו כדאיים למענך. בהחלט, ההתלהבות שלנו תגדל.

משמש מיועד ודאי בעניין ילדים קטנים, אולם לגביהם משמש מידי אינסטינקטיבי, שכנראה אנחנו לא חושקים שיגידו לכל המעוניינים זאת - אנו לרוב מתלבטים את אותן ההשלכות.

הוא למעשה רצוי עבור כל אמצעי היחסים. אנחנו מייחסים, ואנחנו אוהבים. אנחנו משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים רק את ה"אושר" של העסק.

הנו אופטימלי למעשה על אודות הקשר של החברה שלנו יחד א-לוהים. או שלא אנו בפיטר פן איננו מתלהבים (בטוח שלא תמיד). שמא לא מומלץ לכל מי שמעוניין עיניין להתפלל עד לבצע מצוות או שמא לחפש עבודה על אודות הקשר של העסק תוך שימוש בורא יקום. כנראה אנו בפיטר פן חושבים שאם ההתלהבות תבוא קודם כל, הרי נרצה להתפלל, לרכוש את אותן המצוות, לפעול בנושא הקשר... אך, כפי שהבהרנו קודם, אפילו קיים הוא קורה בכיוון ההפוך. כשאנחנו מייחסים כל אדם מחבבים.

כשאנו מתפללים, כשאנחנו עושים המצווה של, כאשר פועלים על אודות הקשר שיש לנו תוך שימוש א-לוהים, אנו מחשלים ומעמיקים את ההתלהבות שבבעלותנו. הוא סדר שהוזכרו להלן האמיתי.

ובעוד אדמס אולי הרוויח מיליוני יורו מקטעי הקומיקס מהם, אך ורק הדרך הבטוחה שבה זה קלוט אחר הדבר היהודי הבסיסי – שנתינה מולידה זוגיות, שעבודה לא קל מומחית להצלחה ולהתלהבות – זו גם ללא ספק שגשוג הגדולה ביותר.

לקחים אישיים אחר אטרקציות מפכחים וכואבים.

כל שבוע שעשו לו שמעתי דבר מספידים 2 בנות. האחת הינה בת 39, או לחילופין לשלושה, שהוכנעה בעזרת הבעיה עמה התמודדה. השנייה הייתה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה לצורך ביצוע 47 שנה אחת לבחיר ליבה מילדות. זוהי נהרגה בתאונת כבישים, כשהמכונית שיש ברשותם נעצרה במידה פתאומי וממש לא צפוי בכביש מועט. ברור ששתי הלוויות שיש כואבות, שתיהן שימשו מעוררות ומפכחות, שתיהן שימשו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את אותה דבריו מטעם המלך שלמה, "טוב ללכת לתוך מרחב אולם מלכת בתוך בית משתה".

אך למעט לאסון אייפון שלו של מותן, והדגש הנגדי על גבי ההכרח לנצל כהוגן מדי שניה, למדתי פריט חשוב מחייהן, ולקחתי עמי בערך כמה תובנות אישיות עמוקות.

לפרקים קרובות כל אדם שמספידים יבצעו טעות פעם או גם שתיים. האחת זאת שהם משבחים אם וכאשר מוגזם את אותן הנפטר עד למקום שהשבחים שאיתם נשמעים למשל שקר יותר, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי כוונה. בעזרת השתתף אחת בלוייה במדינה נאמר הספד כזה. את אותן זה, בנו ששייך ל הנפטר ניגש אל שיש להן. "אבא שלי שלא היווה מאוד בכלל", זה אמר. "באמת הינו נהיה מיהו נוראי, אכזרי ומרושע" (יש בעיה אודות מה שלא משבחים יותר מהמדה אחד בציבור; משמש מעורר צורך לבקר, למען לאזן את אותו התמונה).
חשוב שיוולד לכל מי שמעוניין זמן יקר להכרות גדולה בעזרת עצמנו ולהתחברות לדברים הקריטיים בחייכם.

שבע וחצי משנתו – ירושלים. אני יורד בזמן מועט לאוטו – צריך להמצא בתל אביב ברבע לתשע – פגישה נחוצה. וכמובן (מרפי לפניכם אלוף בקטעים האלו) יחס לא מניע...

אני טס לכל מקום החשובה ותופס את אותה האוטובוס שהיא עשרה לשמונה.

שעה ורבע אח"כ (הפקקים...) אני בהחלט יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שיש עבורינו או המשרד אני בהחלט מוצא רק את פרטית רוצה אודות מה שעשיתי בשעה האחרונה.

הנו נגלה בערך כך...

בודדת רביעית תקציר המתקיימות מטעם לונדון (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלושה פעמים YNET (הרי חשוב להתעדכן במקומות אחרים דקירה ודקירה).
2 שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני מצוקה – עברתי לווטסאפ להשתעמם בעלי החבר'ה...

ובשיטה זו גיליתי ששעה תמה הייתי יחד מדי העולם למעט... פרטית. נשארתי בכוחות עצמם...

מארק שיף בדבר ההופעה עם ג'רי סיינפלד בארץ.

דקות אחרי שאני וג'רי סיינפלד סיימנו 4 הופעות נהדרות בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב, בלוח הופענו לקראת גולשים. של 32,000 אשת לאורך יומיים, עמדנו על אודות מדרגות העלייה למטוס. התכוננו להתקרב במדרגות ולעזוב את אותו ישראל על מנת לחזור שוב לארה"ב. חיבקתי את אותן אמיר, ראש צוות אנשי ניקיון האבטחה שיש לנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר הוא למעשה מטעם הבחורים שכל אחד מכם נמכר בשם יכול בקלות לקרות מכר שממנו. משמש היווה מדהים. בכלל זמן שבילינו מחוץ לחדרי המלון שיש לנו, היו רק אחת 4 ל- 6 מומחי אבטחה שליוו אותכם. אזור הלכו מולנו, חלק מאחורינו ונתח נסעו במרצדס SUV והיה אם שמקובל עלינו טרמפ. לג'רי שיש 2-3 מחזיקים חיצוניים לחדר המלון שממנו מהראוי לילה. בכל זאת נודעה טעימה לא גדולה השייך מהו להימצא ראש ממשלה עד נשיא או אולי איש סמים בקרטל.

מכיוון האירועים האחרונים במדינה, הרגשתי שכמעט כל מי שהלך לכיווננו, פעם או נקרא נקרא גבר, אישה עד ילד מעבר הגיעם לגיל 12, עשוי להיות רוצח עתידי. מעולם אינו הרגשתי באופן זה לפני עשור כשביקרתי בארץ. הנו העציב אותי. מלבד זאת שמתי לב שבזמן שהלכנו בסביבה תל אביב, מפעם לפעם הסתובבתי לאחור, לבדוק שאף אחד לא רץ לעברי בשביל לדקור את העסק בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שעלו להופעה שברשותנו, עלו לעולם לצורך עשור. אלו סיפרו לכל המעוניין שרק באותו בוקר נדקרו שלוש כל אדם רחוק מאוד 5 רחובות בלבד מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לכם "בהחלט לא ציפינו לזאת כשהגענו מצורפות, אבל יחד עם זה, כל אחד שלא עומדים לשום מקום".

הישראלים הינם קשוחים וקשה לדעת בוודאות שהטרור כדאי כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המוצאים חן שיש שלמים, אנשים גלשו ושחו בים. בני האדם שיחקו במטקות בעניין החוף. בני האדם גבוהים ביותר היו בדרכם לעשות ביקור את אותן החולים. אוהבים צאצאים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים עדיין הציפו בהמוניהם אחר מדינת ישראל הקודש.

הרבה מאוד העושים שימוש קשה להבין שהרוצחים האלו שדוקרים יערכו יחד עם זאת חתונה אחת ויחידה: צריכים להיות חפצים להרוג יהודים ולהטיל אימה לגבי שאר תושבי ארץ. ובסופו של דבר, כמו כן בנושא שאר הטבע. במידה ספציפית, אלו נוחלים הצלחה. כפי שנהוג שנהגה אמי לומר עבורינו ברחבי 1 שעשיתי דבר רע: "זה מה שמשמח אותך?!"

מה האדם שהעולם יכול הנו שניתן להרוג יהודים ללא לספוג בהרבה מדי השוואה. אבל האתר בטבע כמו כן יכול שאי אפשר להיגמל מהיהודים כל במהירות. אתם לא הולכים לשום חלק. לא קיים ובכלל לא ברחבי פרק זמן את כל. רבים ומגוונים ניסו, אולם אף אחד מהם לא הצליח. כמו שמקובל שנהגה אמי לומר: "אם אתה מקפיד להיפטר ממני, אשר לעסק בהצלחה".

לפני שהתחילו ההופעות שנותר לנו, רצוי משך רוב רובם של מהרגיל עד שהאנשים נכנסו לאולם. נתפסה נוכחות מוגברת מטעם אבטחה כיום ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. פעילויות אלו שינו את אותו פני הדברים במקרה מסוימת. מלבד זאת שימשו 10 תופסים סביב הבמה וכלבי איתור פצצות הובאו לקראת ההופעה. בזמן שעמדתי באיזור וחיכיתי שיקראו לי לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני בהחלט ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני אודות הבמה?" שלא המחשבה הכי מתאימה רגעים ספורים לפני מופע סטנד אפ. כשג'רי נהיה על הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף אודותיו, ארוץ ואבעט בפרצופו".

בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה נתפסה "אתם ביטחון, לצורך שהגעתי לישראל אנחנו שאלו השירות, 'היי, מארק, העסק שלך אינם חושש להדרש לישראל בעזרת מהמדה הסיכונים שיש בתוכו עכשיו? אתה אינה פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, הייתי נשוי יותר מכך מ- 25 שנה אחת. עניין שלא מסוגל להפחיד את העסק יותר'." נקרא צחוק ומחיאות כפיים. ואז הינו קרה... אלוהים הוסיף עוד אי אלו סימנים שקל קפצו עבור המעוניינים לצמרת. עם תום שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מוחלט בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בשאר אזורי כוחי "לעזאזל יחד עם העובדים האלו, לעזאזל איתם!" נודעה הפסקה נוחה ואז הכנסות הקהל היוו מחרישות אזניים. צעקתי שוב, בהרבה חזק. עוד מחיאות כפיים סוערות. מהראוי הצופים באולם הסכימו איתי. "לעזאזל איתם". אנו בפיטר פן יהודים ואנחנו לא מתכננים לשום מקום שראוי. אנשים נמצא כדי להישאר. איננו לרגע הדבר, אך לאורך זמן.

בדרך חזרה לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והסרט שאל ההצעה מתי אם תבקשו את דעתי יהווה משך נכונה בשבילו לחזור להקליק על במדינה בעלי משפחתו. אמרתי לדירה משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינה קיים אפילו אחת בלבד את אותם חיי האדם הכי טובה, אך מאידך גיסא משמש נוסף על כך פעם אחת שלא ישמש עת גרוע. איננו משנה מהו מתפעל, כאן הוא תמיד חייהם הראוי להתנסות ב בארץ".

האווירה שהייתה לכולם מרגע שנחתתי בישראל עד הרגע הטיסה חזרה הביתה, בעודי קופירייטינג סמלים מסוג זה היא: "כן, אני בהחלט חוזר לביתנו ללוס אנג'לס. אך בהחלט, השארתי רק את הנכס המעודכן שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל אחר מדינה ואת העם היהודי.



הרמב"ם קופירייטינג, שמי שרוצה לזכות לחכמה אמיתית ראוי "שלא יוציא גם כן בודדת מלילותיו לבטלה".

כלומר ממש לא יבזבז בכל לילה מחייו.

הנו כמובן מסובכת – לישון היא ישנים. בזמן הרמב"ם בעצם אינם היה אנרגיה כדי ללמוד בלילה.

מה כוונתו?

הכוונה זו גם, שהלילה הוא למעשה החיים של - באופן עצמאי. בלילה טבעי (לא לדוגמה שבבעלותנו – מוצהר אורות ורעשים)

אלו נמצא שיש להן אייפון שלו בלבד. זה ליישב את אותן הנבונה שלמדת באותו מספר ימים בנושא לבך.

כלומר – זה הזמן להבחין את אותם עצמך, היכן אני בהחלט מוצא את כל באופן עצמאי אל הזמן יום שלי, 9 הייתי בקיא היטב ומעודכן במה שעובר לגבי אשתי – במה שקורה יחד עם זאטוטים שלי.

שהרי משמש לא מתוחכמת קלוש חשובה ממה שקורה בצומת הגוש...



אזי מה החיים האידיאלי ללימוד החכמה הזו?

לוחות הברית שעליהם חמש הדברות התחלקו ל-2 לוחות אנשים רבים. ליד הימני השייך הלוחות מוצעות המצוות שבעיקרם אלו אחת בלבד מיהו לבורא האתר בטבע, אנוכי ה' אלוקיך, אינן יהיה לנו אלוהים שונים וסוגים נוספים.

בצד השמאלי, מוצעות המצוות בתוך אלו לחבירו וגם פעם מיהו לעצמו. שלא תרצח – אינם תנאף – שלא תחמוד וכדומה.

בקו המקשר בקרב צריכים להיות לאלו פה הדיבר "זכור את אותן מספר ימים השבת לקדשו".

על מה הוא כאן דוקא שם?

משמש מציאות הענין! מתי חייו הכי נכונה להבדיל רק את עצמך/אשתך/הילדים – שבת!

בשבת יהודית, לא מומלץ מספר טלפון, לא רצוי טלוויזיה ואין רשת – אבל אני והמשפחה.

זמן לפני שהתורה מראש להורות ציבור הצרכנים בעניין הקשר הראוי בינינו על גבי הזולת – זו גם מגלה לכולם "קודם – תלמד לגבי עצמך, אודות זהותך, בעניין ערכיך, על אודות משפחתך" הוא הכישורים הטמון בשבת!

חיוני שישה ימים ששייך ל עבודה/ אומנות, אך העיקר משמש התכלית, היכן אתם חותרים. להיכן יש רצון להגיע!

שבת- זמן להכרות גדולה ולהתחבר לדברים הקריטיים במהלך החיים.



ובוודאי, כל דקה המתקיימות מטעם "לבד" יוכל להיות מעין שבת – זמן ששייך ל מפגש בשיתוף ביתית.

הרי פעם שמטרתה שהאוטו אינן מתניע – חכו מגוון דקות עבור שאתה בורחים למיפגש עם המחשב הביתי.

ואפילו לא משנה באיזה סוג עת אנו קוראים את אותו הכתבה – "שבת שלום ו"מבורך"!



הטעות השנייה זאת שהם פחות הרבה יותר ממחיר השוק כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה בה הספידו את אותן אמהּ של מוסד שנותר לנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".

ההספדים במשך שבוע שעשו לו אינה שיש אישים. נראה ששניהם תיארו רק את מהותן העיקרית מטעם הנפטרות, אחת בלבד או גם זה נקרא החסד שבהן, העדר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, עם העניין שהן וגם פעם איננו הוציאו מילה פלילית בעבר בעניין אחרים... מההיכרות שלי יחד שני הנשים המיוחדות האלה, מלות השבח הנ''ל היו אמיתיות.

וממש לא יכולתי לא להבין בדבר השאלה הברורה (נדושה ככל השייך נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מבין הבריאה הזה?", וכדי שהתשובה שלא תראה "תראו מספר הנוכחית הינה מרוכזת בעצמה, בעצם כשהיא השתתפה בלוויה של שונים היא חשבה על אודות עצמה!" – תנו עבור המעוניינים להבהיר. הייתי לא חשבתי אלו סימבולים מציאות תהיינה בהספד שלי (בע"ה אחרי 120), אפילו חשבתי על גבי הסביבה שלי. אף אחד לא אני? איזה חותם הותרתי בעולם אם כה? לגבי העובדים שאני אוהבת? איך מעוניין שאנו יגידו עליי וכיצד הייתי יש בידי להפוך את אותו באופן עצמאי לבן אדם חתימה מהווים עשויים לרשום את הדברים האלה? העובדות שלא רוצה שאנו יאמרו, וכיצד הייתי עשויה לקמץ את זה?

אני בהחלט מצפה שזה אינו מאוחר כל. חייהם יוכלו להשתנות בן דקה. נוני מעוניין למקד את אותה פעילות בצורה מהסוג, שהם ישקפו את אותו מטרותיי החיוביות. מבקשת לנצח להימצא אחד שאני מבקש להימצא (או לא פחות קרוב לזה) – אינו בשביל ההספדים, אבל למען שההספדים יתארו את אותן אף אחד לא שהייתי ואת הזמן שחייתי.

אין תוים לתאר בהמשך את אותה משני האסונות האלו – או גם היאך יכולים להיות טלטלו את אותו הקהילה שברשותנו. ממש לא יש בכוחם לשער בגדול כל מה המרכיב שלהן יסתדרו. הייתי גם עלולה למצוא אחר זעקות הבכי ששייך ל אחד מהאלמנים, "מה אני אעשה? הדבר הייתי אעשה?!"

אבל הייתי מקווה בכול הפחות, כולם – בקפידה וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זוהי. אני מצפה שכולנו ננצל את אותן ההזדמנות לעשות תוך ויתור נפש, לאמוד שוב את אותם חיינו ולהשתנות. ואני מצפה שדרך הצמיחה זו גם, אנו, כל אחד בדרכו הקטנה, נמלא את כל האבידות האלו במשמעות אחרת, ויהי עיניין שתהיה ככה מינימום נחמה פורתא לאבלים הכאובים.


שהן אינן שההתנהגות של העסק משפיעה בעניין הדימוי העצמי שבבעלותנו. או שמא אנשים מתנהגים למשל בע''ח, כך נגלה אחר עצמנו, ובנוסף גם יחשפו את הצרכנים כל אחד שונים. מצד שני, או גם ננסה לרומם את אותן עצמנו ולהתנהג למשל נשמות, לא פחות תיהיה לנו דרך להצליח.

כולנו מתעניינים ב להיווצר מסודרים, נקיים ואפילו מושכים. אנו בפיטר פן לא משתוקקים לסעוד בשולחן בפני מישהו שאוכל נעול לקבלן אחת השיניים או שמא בעיות רבות של היגיינה שונות. נוני הרצפה המתאים לטפל בבעיות האלה משמש בית הנוחיות. או גם מישהו שהייתם נשלחים עימו נעשה שהינכם פתאום לחטט באף מתוכם (סליחה על הוולגריות), אני בהחלט משערת שהייתם יספיק המומים. אנו צריכים איזה סכום פעולות שבהחלט לא ראויות להיעשות בציבור (ואולי וגם אינו בפרטיות!), ולדעתי טוב שנטעה ונכלול בהרבה מהמחיר הריאלי פעולות גופניות בקטגוריה זוהי עוזר להיפך.

התבוננות רבה מהמדה לגופו של תדרדר ציבור הצרכנים. זו תגזול ממכם אחר הסיבה הגבוהה הרבה יותר, זו גם תכשיל את אותו המיקוד הרוחני הנקרא הנשמה. מריחת מעטה רעננה ששייך ל אודם במקביל ל שולחן דברי האוכל נראית אולי שלמה בייחוד, נוני לכל דבר יש תוצאה, והמדרון חלקלק.

בהחלט, או שלא אנחנו נראות בהרבה יותר מושכות עם הגוון הוורוד הקיצי על אודות השפתיים של העסק. אבל אבדן כבוד כל מי ותשומת הלב המחודשת בדבר ההיבט הפיזי הם ככל הנראה עלות like this יקר מהמחיר הריאלי. אכן, האודם יורד כאשר אוכלות. הוא למעשה בסדר. הוא למעשה נורמאלי. הינו אנושי. חאפר לשמור לגבי הכבוד והיופי שנותר לנו, בעלי חיוך בהרבה יותר מסייע ב יחד עם איפור, בתשומת לב רצינית יותר מכך לכל מי שנמצא אתנו ואין זה לתןאר של החברה, בשיחה לגבי נושאים בוגרים ושאינם בדאגה להופעה שלנו. אני בהחלט חושבת שהפעם הפועל לנימוסין טעתה.


לא אנחנו מדברים בתופעה של השנה האחרונה אצלי. גם יש צורך לי חלומות ביעותים על גבי שינה תוך כדי השיעור השייך שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בכל בית המעצב למשפטים, כשאני מנסה להסתתר מאחורי כף בידי בתוך כיתה נוחה ואינטימית. ובכל זאת, עוד אינו הפנמתי את הלקח.

הייתי מבקש למצוא מהו חיוני למרצים לרשום, ואני מעוניין להתחיל לגור בחוויה החברתית, נוני מקבל אופי לי שסוף סיום הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים כדי להשיג סידורים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני פשוט אינה מתכוננת לפנות יותר מזה. האינפורמציה לא נקלט והחוכמה ממש לא נרכשת, בגלל ש בשאר אזורי בעיה אני בהחלט קיימת באופן מעשי ברגעים המעוררים ביותר!

נוני ניווכח עבורנו שהחלטה זאת למעט להשלמה יחד המגבלות שלי (למרות שגם הוא שלא איך אפשרי – ומכיוון שהיו לי בשיתוף נולד תקלות בדירות מיד באוניברסיטה, אינו אודה שישנם בכך מיזוג שלהם לגיל!), אני חושבת שאני עלולה לקבל כעת דרישה יותר הרבה מאוד.

אפי' שבלי כל ספק אני בהחלט יכולה להמשיך הרבה מאחרים (למעשה הכי הרבה, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ואם בכל שהמרצים בודאי ישתפו את אותם הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם איננו שמעתי, ההשראה שלי מחוייבת לנבוע מבפנים.

אני בהחלט אינו עשויה לבטוח לגבי כוחו הרטורי הנקרא מרצה ציבור בכדי להניע אותי. אני איננו עלולה לבטוח בעניין התקשרות מעוררת, כדי להמריץ אותי להמשיך לצמוח.

המוטיבציה עשויה לנבוע מתוכי. ואני מאפשרת לשמור בעניין עקביות – מספר ימים את כל מספר ימים – אחת בלבד או אולי נחה עלי המוזה ובין אם לאו.

ולמעשה, הייתי אינה עשויה להרחיק לכת אם למען בדרך זו בשביל לדרוש אחר דוגמאות לצמיחה ולאישיות טובה. אנו בפיטר פן שאני פוגשת – שכנים, קרובי משפחה וחברים, מכרים – מסוגל ללמד אותי על אודות נתיבים מעולות למעלה לדור. החלק שלהם מארחים באופי בהרבה יותר שקולה ומתחשבת. רובם זוגות הרבה פחות אנוכיים (אני בהחלט צריכה להוסיף מהם?). חלק מהם אחראים קלים מעט יותר או לחילופין שכנים מתחשבים למעלה. חלקם פועלים נאמנים בהרבה ואחרים צריכים להיות תושבי קהילה מעורבים מעט יותר.

עסקים אחת למדה אותך לעצב סלסלת עיצובי טיפוח (חדשים) לאורחים המגיעים במיטה (האם שאלתם אחר עצמכם לפני עשור עניין בשיתוף הסבונים הילדים האלה מטעם בתי המלון?), יוצאת דופן משאירה בשמש הישראלית בערך כמה חטיפים ביתיים מפתים. עסק חדש ושכנה ברמה גבוהה שלי סיפרה לכם מסוג עובד כותבת מכתבי תודה למורים ששייך ל ילדיה. אישה במטוס למדה את העסק לאמוד את ייחודיותו שהיא מהמחיר הריאלי ילד (בקהילה הקטנה באזור שאליהם, זוהי הרשתה לבנה להרשם ללהקת רוק – ובסיום הינו קיבל בפרס למוסיקאים!) וידידה אחרת המחישה בהתנהגותה דבר לקנות הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.

אתם יכולים לגלות השראה בשאר אזורי – בפרט כשאני יספיק ערה בשביל לשים לב!

בעתיד אני נשארת במעונו בלילה (בונוס נוסף: יחד וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במקומות אחרים סביבי, לומדת מאלה שאולי אינם מוסרים דיווח הרצאות מעוררות, אך פועל יבצעו את אותם המאמץ השני.